פסק-דין בתיק ת"ק 41462-11-12

בתאריך 30.5.12, בצומת הצריף שבחיפה, התרחשה תאונת דרכים בין רכב התובע, הנהוג על ידי בת זוגו - הגב' אושרת קראוז (להלן: "הנהגת") ובין רכב הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") הנהוג על ידו והמבוטח על ידי הנתבעת 1.

הנהגת העידה כי משעצרה את רכבה לפני כניסתה לדרך החוצה, וזאת מחמת תמרור המחייבה במתן זכות קדימה ושהיה מוצב בדרכה, הגיע רכב הנתבע מאחור ופגע בה בחלק האחורי ימני של רכבה.

הנהגת היתה איתנה בדעתה כי רכב הנתבע אכן פגע ברכבה וכי הפגיעה ארעה בעת שהיתה בעצירה מלאה.

הנני מקבלת את דברי עדותה אלה של הנהגת כאמינים עליי.

הנני דוחה את טענות הנתבע, כפי שפורטו בכתב ההגנה, כאילו לא פגע כלל ברכבה וכי התובעת שמעה רעש של עבודות שבוצעו באותה העת בכביש וסברה, בטעות, כי רעש זה מבטא פגיעה ברכבה.

בעדותו בביהמ"ש העלה הנתבע גירסה אחרת מזו שפורטה בכתב ההגנה וטען כי היתה מהמורה בכביש והנהגת נכנסה לתוכה וחשה במכה כתוצאה מנפילת רכבה אל תוך המהמורה, אך לא מחמת שרכבו פגע בה.

לדבריו של הנתבע, באותו הרגע שהתובעת הרגישה את הזעזוע ברכבה, אף הוא הרגיש את הזעזוע ברכבו שלו והיו אלה זעזועים שנגרמו עקב הנפילה לבור שבכביש.

הנני דוחה, כאמור, את טענתו של הנתבע כי לא פגע כלל ברכבה ודוחה את טענתו כי הנהגת חשה במכה עקב נפילה לתוך בור שבכביש, בעוד שבפועל הנתבע לא פגע בה כלל.

כאמור, הנהגת העידה במפורש כי לא נפלה לכל בור וכי הרגישה את פגיעת רכבו של הנתבע ברכבה שלה.

זאת ועוד; כאשר הנתבע גורס כי גם הוא חש ברכבו במכה, עקב נפילתו שלו למהמורה, יהא זה אך תמוה ובלתי סביר לקבוע כי שני הרכבים נפלו לאותה מהמורה בעת ובעונה אחת.

מעבר לנדרש, הנהגת והתובע העידו כי הנזקים שנמצאו ברכב הינם תוצאת התאונה ולא היו שם קודם לכן.

נציג הנתבעת העלה את הטענה כי סימני הנזק שברכב התובע, פגיעה בפינת הדופן האחורי ימני שלו, אינם מתיישבים עם טענות הנהגת לעניין אופן קרות התאונה.

לא מצאתי כי יש ממש בטענה זו והינה נדחית על ידי.

כאשר הנהגת מבקשת לפנות בצומת ימינה ונמצאת בעצירה שלא בצד הקיצוני הימני של הכביש, אין כל מניעה כי הנתבע יגיע מאחור, כשאינו מקביל עם חזיתו הקדמית בדיוק לחזית האחורית של רכב התובע ויפגע בו במקום שבו זה נפגע.

לביהמ"ש אף לא הובהר אם הנהגת היתה כבר בסטיה ימינה בעת התאונה, כאשר במצב שכזה תהא הפינה האחורית ימנית של רכבה החלק הקרוב ביותר לרכב הנתבע המגיע מאחור.

על בסיס כל האמור לעיל, הנני קובעת כי הוכחה נהיגתו הרשלנית וחסרת הזהירות של הנתבע שלא שמר על מרחק מתאים מהרכב שנעצר לפניו ופגע ברכב התובע, בחלקו האחורי.

הנני דוחה אף את טענות הנתבעת 1 שבכתב הגנתה, כאילו נבדק רכב התובע לראשונה על ידי השמאי זמן רב, של כחודשיים, לאחר התאונה.

מהתיעוד שצורף לכתב התביעה, עולה כי הרכב נבדק ביום 4.6.12, ארבעה ימים בלבד לאחר קרות התאונה.

הנני קובעת כי הוכח שבתאונה נגרמו לרכב התובע נזקים בסך של 2,784 ש"ח.